חינוך פורץ דרך - במה למובילי מדיניות בחינוך

  • תומר אושרי

אוטונומיה בחינוך – מודל מרחבים בניהול עצמי

מאת: תומר אושרי


מערכת החינוך הפורמלי מלמדת כיום את הילדים ומכינה אותם לחיים בהתאם לצרכים שרווחו במאה ה-18 ולא בהתאם לצורכי המאה ה-21. כדי להפוך את פני המציאות הקיימת קיים צורך בשינוי עמוק ויסודי. חוקרים רבים מזהים את הפוטנציאל הטמון באוטונומיה וניהול עצמי, היכולים לאפשר גמישות ויצירתיות בבתי הספר באמצעות מתן מרחב בחירה אוטונומי לתלמיד, למידה מתוך סקרנות ומוטיבציה פנימית.

על מנת שזה יקרה, מערכת החינוך במשרד החינוך וברשויות המקומיות צריכה לשנות את פניה ולאפשר לאנשי המטה אוטונומיה ומרחב פעולה.


החינוך הפורמלי מושתת ברובו על שיטות לימוד מן העבר. מקורותיו ההיסטוריים טמונים בצורכיה של המהפכה התעשייתית לפני כשלוש מאות שנים, כשהאורבניזציה וראשית תהליכי המודרנה עיצבו את מערכת החינוך הממסדית כמערכת 'שמרטפות' המקנה לילדים משמעת ומיומנויות הנדרשים להם כפועלי העתיד. לכן, גם כיום נראים רוב בתי הספר הפורמליים כמפעלי ענק ובהם מסדרונות ארוכים, משובצים בכיתות פשוטות למראה המהוות בסיס להוראה הפרונטלית של המורה בעל הידע. כך מזכירה מערכת השעות הבית ספרית את לוח העבודה במפעלים, הבנוי מפרקי זמן קצובים לעבודה וביניהם הפסקות קבועות, כשהצלצולים קוראים לתלמידים לצאת או להיכנס לשיעור הבא, תחת עיניהם המפקחות של צוות המורים והמנהל.


מערכת החינוך הפורמלי מלמדת כיום את הילדים ומכינה אותם לחיים בהתאם לצרכים שרווחו במאה ה-18 ולא בהתאם לצורכי המאה ה-21. במקום שילדי בית הספר יחוו תהליך של למידה אישית משמעותית והקניית יכולות ומיומנויות חיברות חיוביות ומצמיחות, הם נתקלים לעתים קרובות בקירות עירומים ומצמצמים, המכוונים אותם לתוצר הגולמי של ציוני תעודת הבגרות.

ילדי ההווה, הצועדים אל העתיד במאה ה-21 והזקוקים למיומנויות של יזמות, חקר, פיתוח, עבודת צוות וטוהר מידות, לומדים בשיטת השינון ו'הקאת' החומר במבחן, שיטה החוסמת בפניהם ובפני מוריהם כל ביטוי ליצירתיות ולמעוף. תלמיד שאינו מתאים לפס הייצור של ישיבה במשך שמונה שעות ביום על כיסא מאחורי שולחן בכיתה על פי הנחיות המורה המלמד, מוצא את עצמו מחוץ לפס הייצור הנורמטיבי או נאלץ לקחת ריטלין כדי לשרוד את היום.


המצב העגום הזה אינו נחלת מדינת ישראל בלבד. זוהי המציאות החינוכית ברוב מדינות העולם.

חשוב לי לציין כי צוותים חינוכיים ומנהלים רבים מודעים למצב ויוצאים מגדרם על מנת לשנות את פני הדברים על ידי שינוי מקומי של מרחבי הלמידה, יצירת פדגוגיות חדשניות ועוד רעיונות רבים וטובים, אך בפועל הם אינם משנים את התמונה הכוללת, זאת בגלל כוחות השימור הרבים במערכות החינוך בארץ ובעולם.


נראה כי כדי להפוך את פני המציאות הקיימת קיים צורך בשינוי עמוק ויסודי שיוכל להוביל לשינוי התודעתי והמערכתי הנדרש.


חוקרים רבים מזהים את הפוטנציאל הטמון באוטונומיה וניהול עצמי, היכולים לאפשר גמישות ויצירתיות בבתי הספר, אך טוענים כי התפיסה המרכוזית של משרד החינוך כיום מאפשרת רק ביזור סמכויות במסגרת מצומצמת. הם מציינים את הצורך בהטמעת האוטונומיה בקרב כל השחקנים במערכת החינוך, על מנת ליצור שינוי עומק משמעותי. כלומר, על מנת לייצר תהליך שכזה צריך להתמקד לא רק ביחסי הגומלין שבין משרד החינוך לבתי הספר בניסיון לקיים תהליך של ניהול עצמי, כפי שקיים היום בבתי הספר היסודיים, אלא להעמיק את השיח הדוגל באוטונומיה בקרב כל השחקנים במערכת – אנשי משרד החינוך, הרשויות המקומיות, מנהלי בתי הספר, המורים, ההורים והתלמידים. זאת אומרת שכדי שתתקיים אוטונומיה, ואפילו חלקית, המפקחים במשרד החינוך צריכים להבין אותה ולחוות אותה. עליהם להיות חלק מן הצוות המקבל אוטונומיה מהממונים עליו במשרד ולפעול מתוך אמון. כך יוכלו להפנים ולהעביר את צורת העבודה המעניקה אוטונומיה למנהלי בתי הספר – בשיח, בדרך ובאמון הנדרש. מנהל בית הספר שיחווה שיח שכזה יוכל להעביר אותו למורים, ומשם שיח זה יגיע גם להורים ולתלמידים.


ניתן להביט על כך גם באופן אחר:

אם נרצה לחנך ולפתח תלמיד אוטונומי שיש לו את מרחב הבחירה ללמוד מתוך סקרנות ומוטיבציה פנימית, עלינו להכשיר מורים ומנהלים להוביל למידה המאפשרת מרחבים אוטונומיים לתלמידים וללוות אותם בהם. על מנת שזה יקרה, מערכת החינוך במשרד החינוך וברשויות המקומיות צריכה לשנות את פניה ולאפשר לאנשי המטה אוטונומיה ומרחב פעולה.

כך תיווצרנה קהילות לומדות בעלות מרחבי פעולה אוטונומיים ומותאמים לצורכי המקום, ובהן יפעלו יחדיו מנהלים, מורים, הורים ותלמידים בגיבוי ובליווי של גורמי המטה.

אם כן, לנוכח האתגרים העצומים הקיימים כיום במערכת החינוך ולאור הצורך לבחון שילוב של אוטונומיה במערכת החינוך, עולה הצורך במודל משופר ומעודכן, היכול לתת מענה רוחבי לכל השחקנים במערכת.


אני מאמין שהמודל שאותו אני מכנה מרחבים בניהול עצמי יכול לתת מענה לאתגר זה. מודל זה שאותו פיתחתי יכול להוות כלי יישומי שנותן מענה לצורך הקיים במערכת.




פירוט מודל


הרעיון המרכזי של המודל הוא שארגון המאפשר מרחב אוטונומי לחברים בו, בתוך מסגרת גבולות ברורה, יוצר בקרבם מוטיבציה פנימית, תחושת שייכות ואפקטיביות גבוהה. עיקרון זה בא לידי ביטוי ביתר שאת כשמדובר בארגון חינוכי-פורמלי, בו הצוות החינוכי נמדד בציוני ההגשה למבחני הבגרות, תוך היצמדות לתוכניות לימודים המוכתבות ממשרד החינוך. מאחר שהיעדר האוטונומיה של המורים מחלחל ישירות לתלמידים ואף הם אינם מקבלים מרחב אוטונומי היכול לספק להם קרקע פורייה ללמידה משמעותית, מתוך מוטיבציה פנימית וסקרנות טבעית, מודל הניהול העצמי מהווה תפיסה ארגונית המאפשרת מרחבי אוטונומיה לחברי הארגון, ואף תפיסה פדגוגית. פדגוגית הניהול העצמי מאפשרת למידה מיטבית, המבוססת על מתן מרחב אישי למימוש הסקרנות הטבעית של התלמידים, תוך הנחייה וליווי של הצוות החינוכי.


המרחב האוטונומי במודל תחום בארבעה גבולות המהווים מסגרת היוצרת מרחב המאפשר יצירה, התפתחות וצמיחה.


גבולות

ארבעת הגבולות של מודל המרחבים בניהול עצמי הם דינמיים בהגדרתם, אך הם הכרחיים ליישום המודל, מאחר ואין מרחב ללא גבולות. אם האדם הממונה, קרי מנהל או מורה, מדריך, או כל בעל סמכות אחר, מעוניין להעצים את האדם עליו הוא אחראי, חשוב להציב לו את גבולות המרחב האוטונומי באופן אישי ומדויק ככל הניתן. לכן, מאחר וכל מוסד שונה ממשנהו ולכל אדם צרכים ורצונות משלו, לא יהיה נכון להגדיר את ארבעת גבולות הניהול העצמי באופן קשיח שאינו ניתן לשינוי. הגדרת הגבולות תלויה במקום, בזמן ובאופי הארגון ואנשיו.


מומלץ להגדיר רק ארבעה גבולות למרחב. ראשית, מכיוון שקל לזכור את ארבעת הרכיבים והם נותנים מסגרת עבודה ברורה. שנית, מאחר ומספר קטן מזה אינו מגדיר תמיד באופן מיטבי את גבולות המסגרת, גבולות שעליהם להיות ברורים ולא ניתנים לחצייה. מצד שני, הוספה של גבולות נוספים מעבר לארבעה מצמצמת את המרחב האוטונומי והופכת לרשימת מגבלות ביורוקרטית שאינה מאפשרת הבנה פשוטה של המרחב ומעכבת יצירתיות וצמיחה.


הגבולות צריכים להיבחר באופן ספציפי בהתאם לאנשים, למקום ולזמן בהם מוגדר המרחב האוטונומי. האותנטיות יכולה לבוא לידי ביטוי עמוק רק אם גבולות המרחב ייבחרו בקפידה ובהתאמה מדויקת. עם זאת, ישנם ארבעה תחומי-על המהווים לתפיסתי גבולות מומלצים היכולים לסייע בצורה מיטבית בהגדרת מסגרת המרחב האוטונומי. אלו הם גבולות הבסיס אותם נדרש לפרט לנוכח הצרכים האישיים והארגוניים הקשורים לאפיון גבולות המרחב הנבחר.


ארבעת הגבולות במודל המרחבים בניהול עצמי הם:

1. ביטחון ובטיחות

2. חזון ומטרות

3. ערכים ונהלים

4. משאבים


גבול הביטחון והבטיחות הינו החשוב ביותר, מאחר ובכל ארגון קיימות סכנות בתפעול היומיומי וקיים הצורך לשמור על ביטחונם הפיזי והנפשי של חברי הארגון. בנוסף, על ידי העברת האחריות לאחד מחברי הארגון, מוביל הארגון לוקח סיכון בעצמו, ולכן יש לחדד גבול זה לפני כל העברת האוטונומיה באופן ברור ומובהק.

גבול החזון מסמן את הכיוון אליו הארגון מתעתד ללכת או את האופק הכללי של הפרויקט הנבחר לביצוע בארגון כנגזרת מן החזון הקיים. גבול זה מאפשר חשיבה משותפת על המשך כיווני העשייה של הארגון, בשיתוף עם חלומותיו וחזונו האישי של חבר הארגון המקבל עליו את מסגרת האוטונומיה. המטרות המוגדרות בגבול זה הינן נגזרת של החזון, הפורטות את האופק הכללי למשימות בנות מימוש.


ערכי הארגון ונהליו מהווים את הבסיס לשגרת הארגון ולדרך הראויה למימוש החזון והמטרות של הפרויקט הנבחר ולהעברתם לחבר בארגון המקבל את המרחב. על מנת שהערכים לא יהיו רק מדוברים ולא ממומשים, יש לתרגם אותם לנהלים ברורים ההופכים את הערך לפעולות בנות קיימא, לאור החזון והמטרות. הגדרת גבול זה הינה הזדמנות להעביר לעובדים את התפיסה הערכית העומדת מאחורי נהלי הארגון, ובתוכה גם התפיסה הערכית-האישית של מוביל הארגון המעניק את מסגרת האוטונומיה. גבול זה הוא גם בסיס ליצירת שיח היכול להעמיק את העשייה הארגונית ולשפר אותה.


גבול המשאבים הוא החשוב ביותר לחברי הארגון המקבלים את מסגרת האוטונומיה. ככל שירבו המשאבים, כך ירגישו חברי הארגון כי סומכים עליהם ומצפים מהם למימוש מיטבי של משימותיהם במסגרת האוטונומיה שקיבלו.



ליווי במודל המרחבים בניהול עצמי


על מנת שחברי הארגון המקבלים את האוטונומיה יצליחו לממש את עצמם ואת משימות הארגון במסגרת הניתנת להם, הם זקוקים לליווי מיטבי. מדובר במיומנות נרכשת של האדם המלווה, שצריך למצוא את האיזון הדק בין ליווי צמוד לחברי הארגון בעלי האוטונומיה לאורך התהליך לבין הימנעות ממתן הנחיות הוראות להתקדמות. כך יוכלו חברי הארגון להרגיש באמת כי לא מדובר במניפולציה, אלא בתהליך הנוצר מתוך אמון מלא, וכי המשימות המוגדרות להם מצויות באחריותם הבלעדית ומתנהלות על פי תפיסותיהם. כך הם יוכלו לממש את עצמם ואת תפיסותיהם האישיות במסגרת הארגון, ולפעול מתוך מוטיבציה פנימית אמיתית. זאת תהיה הדרך להגברת תחושת השייכות שלהם לארגון, וליצירת תשתית לפיתוח יוזמות בקרב חברי הארגון.


יתרונות המודל


מודל המרחבים בניהול עצמי יכול, אם כן, להוות ערך מוסף ובסיס לשינוי במערכת החינוך. אופיו של המודל טומן בחובו מספר יתרונות היכולים להיות מקור להנעה ולשינוי רחב בכלל מערכת החינוך, בדגש על מתן אוטונומיה ועל מעבר לניהול עצמי.


המרחב כשלעצמו, נותן אפשרות גמישה ומותאמת לקיום אוטונומיה המאפשרת למידה התנסותית ויצירתית, בניגוד לאופן הלימוד הקווי שקיים היום. ערך חשוב נוסף טמון בהתאמת המסגרת לכל מרחב שייבחר על ידי הצוות החינוכי או השחקנים האחרים במערכת. כך מרחב אוטונומי יכול להיות שיעור בכיתה או פרויקט למידה חודשי. הוא יכול להיות הטיול השנתי או אירוע סיום שנה. הוא יכול להיות במסגרת בית הספר או מרחב אוטונומי הניתן למפקחים בעבודתם. המרחב יכול להתאים לכל אחד מהשחקנים במערכת, המותאם להם כ'חליפה אישית'.


יתרון נוסף של מודל זה הוא העיקרון הפשוט שלו – מרחב אוטונומי בתוך ארבעה גבולות מוגדרים. מודל אוטונומי פשוט, המגדיר מרחב בארבעה גבולות, מהווה כלי ברור, קל להבנה, שניתן ללמד אותו בקלות ולהפוך אותו לשפה משותפת של כל השחקנים במערכת. הגמישות של הגבולות בהתאמתם למרחב האוטונומי היכול להינתן לכל פרויקט, כיתה או בית ספר, מאפשר מענה למתח בין הכלי הפשוט למורכבות בשטח ולאפשרויות להענקת אוטונומיה במרחבים שונים ואל מול צרכים משתנים. עקרון המודל הפשוט יכול להקל על השחקנים במערכת ולמנוע שיח המעצים את המורכבות שבהתנהלות מול חוקים מסורבלים ומרובי הנחיות, שאינם מאפשרים גמישות, התאמה ושפה משותפת נחוצה במערכת גדולה כמו מערכת החינוך. בנוסף, מרחבים בניהול עצמי יכול להיות מודל פשוט וברור גם ככלי מניע לעבודה משותפת של צוותי משימה ולמידה בתוך המערכת.


אם נבחר לקחת את מודל המרחבים בניהול עצמי ולהטמיע אותו כשפה משותפת בקרב כל השחקנים במערכת החינוך, הדבר ידרוש זמן רב, שיושפע מלחצים פוליטיים במערכת. אולם, אורך רוח והטמעה נכונה יכולים להגדיל את הסיכוי לשינוי עומק במערכת, שינוי שאינו מתרכז בביזור סמכויות ובהעברת רסיסי אוטונומיה לבתי הספר במישור המנהלתי והתקציבי, אלא שינוי ממעלה שנייה, המעניק אוטונומיה לכל גורמי המערכת, ובכך משנה את השיח, את התרבות ואת דרכי הפעולה.


לשם מה הדבר חשוב?


אם אנו רוצים לחנך את ילדינו לעולם המחר, אין לנו את הפריבילגיה להמשיך ולהשתמש בכלים של יום האתמול. כדי להתמודד עם מציאות משתנה, מערכת החינוך צריכה להיות קטנה ודינמית כדי לאפשר לבתי הספר להיות מוקד ההחלטות והעשייה החינוכית.
מכל הטעמים שכבר הוזכרו, חשוב לציין שוב את ההבנה כי אם אנו רוצים תלמיד אוטונומי הלומד מתוך סקרנות, מתבונן בעולם, מבין אותו ורוכש מיומנויות למידה בתהליך חינוכי מותאם לו, עלינו לתת לו את מרחב הצמיחה האישי שיעצים אותו.

לשם כך, שאר השחקנים צריכים להיות מועצמים באותה המידה, לקבל מרחב אוטונומי לצמיחה, כדי שלא יהיו לנו מורים עם 'ראש קטן' ומנהלים שרק מבצעים הנחיות ברורות של הפיקוח. מורה מועצם, יוזם ויצירתי, יהיה איש החינוך של המאה ה-21, ואנחנו כבר כאן.


רשימת מקורות


דוד גורדון, 'האוטונומיה של התלמיד ובית הספר האוטונומי', בתוך: יצחק פרידמן (עורך), אוטונומיה בחינוך: מסגרות מושגיות ותהליכי ביצוע, ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, תש"ן, עמ' 57-45.


חיים גזיאל, בית ספר בניהול עצמי: תיאוריה, מחקר ומעשה, תל אביב: רמות, 2002.


אסף וינינגר, מעבר בתי ספר לניהול עצמי - הסדרה והיבטים אירגוניים, הכנסת, מרכז המחקר והמידע, ירושלים, 2017.


אדם ניר, שינוי ארגוני של בית ספר, חיפה: פרדס, 2017.


אדם ניר ופאר-לי פירו, ניהול עצמי של בתי ספר מרעיון למעשה, ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, 2007.


דונלד סל וקתלין מ' אייזנהרט, חוקים פשוטים – איך להצליח בעולם מורכב, תל אביב: דיונון, 2015.


דן ענבר, "התיתכן אוטונומיה במערכת חינוך ריכוזית?", בתוך: יצחק פרידמן (עורך), אוטונומיה בחינוך: מסגרות מושגיות ותהליכי ביצוע, ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, תש"ן, עמ' 78-58.


יצחק פרידמן, "משמעויות ומיקוד באוטונומיה", בתוך: הנ"ל (עורך), אוטונומיה בחינוך: מסגרות מושגיות ותהליכי ביצוע, ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, תש"ן, עמ' 44-32.


יצחק פרידמן, רעיה ברמה ושרה תורן, ניהול עצמי: שינוי תרבות הניהול הבית ספרי, ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, 1997.


יצחק פרידמן, רעיה ברמה ושרה תורן, רמת הניהול העצמי של בית הספר – כלי הערכה, ירושלים: מכון הנרייטה סאלד, 2001.



הכותב הוא, מייסד עמותת 'מרחבים בניהול עצמי', הדוגלת ביצירת מסגרת המאפשרת אוטונומיה לתלמידים ולמורים בבית הספר, שיטה הקיימת במכינות הקדם צבאיות. העמותה מתמחה בליווי אנשי חינוך להטמעת השיטה בחינוך הפורמלי, ואל מול ההשפעות של התהליך על תלמידי בית הספר, ההורים והמורים.

בעל תואר ראשון בחינוך והיסטוריה, תואר שני בפילוסופיה מקראית ותעודת הוראה בהיסטוריה, בוגר מכון מנדל. שימש כראש מכינת הנגב בשדה הבוקר, וניהל את תיכון סליקסברג בארמון הנציב בירושלים.

111 צפיות0 תגובות

Thanks for submitting!

מעוניינים לפרסם דעות הנוגעות

במדיניות חינוך? 

מוזמנים לפנות אלינו.

השאירו פרטים ונחזור אליכם